שנת 2015 הייתה שנה נפלאה במוזיקה. בגזרה המקומית, האינדי הים תיכוני חי ובועט עם הרכבים כמו A-WA הנהדרות או אקו וטיטו שהוציאו השנה את אלבום הבכורה. בגזרה העולמית זכינו לאלבום חדש של ג'יל סקוט, מו, דיסקלוז'ר ואפילו אהבנו את החדש של ג'סטין ביבר. נועה מסכמת שנה עם 5 אלבומי חו"ל שיצאו בשנת 2015 וחשוב שתכירו - חלק ראשון
Alabama Shakes
- Sound & Color
אלבמה שייקס הפציעו אל חיינו אי שם בפברואר 2012 עם השיר המעולה
והבלתי נשכח "Hold on". לימים התברר שהשיר נולד במהלך הופעה חיה באחד מהברים הקטנים
באלבמה. ביחד עם אלבמה שייקס הגיחה לעולמנו גם בריטני הווארד, אחת הזמרות הכי גדולות
שידעה דורנו, ולא אני לא מגזימה. אלבום הבכורה "Boys & Girls" היה לא פחות ממעולה. לאחר פריצה שכזאת, הפרידו שלוש שנים של
צפייה מצד המעריצים בין האלבום הראשון, לאלבום השני "Sound & Color" שיצא באפריל השנה. ציפייה
שלוותה בלא מעט חשש (דווקא מצד המערצים, לפחות מצידי) שמאפיין את מחסום האלבום השני המוכר. האלבום הראשון היה מצויין, מרגש, עם שילוב מדוייק בין רוק ולבלוז
ובין גרוב קליט ונעים. במומנטום שנוצר באלבום הבכורה, ולקראת אלבום שני, הלהקה הייתה צריכה לבחור לאן תוביל אותה הדרך האמנותית. החשש נבע מכך שמא הם יבחרו בדרך הקלה וייחקו את אותה ההצלחה שוב גם באלבום השני, כלומר שהם יחליטו לא לחדש. אבל לא כך הדבר. הווארד היא אמנית בכל רמ"ח
איבריה, כזאת שאינה מסוגלת לזייף דבר ובטח לא את האומנות שלה. "sound & color" מביא עמו רוח חדשים
במפרשים, טקסטים מורכבים יותר, מקצבים קליטים פחות והמון בלוז על פני רוק. התוצאה
היא אלבום בוגר, של להקה שהאמנות שלה היא האמת שלה, אלבום שהמשמעות המלאה והשלמה שלו הגיעה רק לאחר מספר
האזנות : לא מיינסטרימי, שקט, פחות קליל ובעיקר אמיץ כמו שאנחנו מצפים מלהקה שפרטה
על מיתרי המאזינים בורטואזיות ואמת של סאונד שכמעט נשכח.
"הווארד היא אמנית בכל רמ"ח איבריה, כזאת שאינה מסוגלת לזייף דבר ובטח לא את האומנות שלה", אלבמה שייקס
D'Angelo - Black Messiah
מחקרים הוכיחו שתפיסת הזמן היא עניין נזיל ומשתנה, לכן בחרתי אלבום שיצא באמצע דצמבר 2014 ובאופן לא ממש אלגנטי, ואפילו קצת במרמה, אני אסביר
עכשיו למה הוא למעשה שייך לשנת 2015. "Black
Messiah" אמנם יצא קצת לפני שנת 2015 אבל את
הפירות שלו הוא לגמרי קצר השנה. התהליך שעברתי עם האלבום, שנארך שבועות כלל שלל סיטואציות
מגוונת בהם שמעתי כל פעם שיר אחד מהאלבום ובכך בלי לשים לב ומתחת לראדר התחלתי להתאהב במשיח השחור. באלבום הזה אפשר למצוא היפ הופ, גרוב, אלקטרוניקה קלה עם סאונד תעשייתי רך, ובעיקר רית'ם נ' בלוז בכוונתו האמתית של הז'אנר (בניגוד לכוונתה של הפרחה המצוייה שמבקשת R&B מהדיג'יי בתחילת ערב). כך בעצם האלבום מתאים בזמן בוקר עייף, בערב על בקבוק יין אדום, כפרומו של ערוץ 2 וגם כשג'יילס פיטרסון שם את "Betray My Heart" ב-3:00 בלילה ברחבה המרכזית של הבלוק.
מאוהבת במשיח השחור
Leon Bridges - Coming Home
לאון ברידג'ס נולד בטקסט בשנות ה-50. כאילו, לא באמת.. בת.ז שלו כתוב 13 ביולי 89 - דבר שלכאורה הופך אותו לבן 26 בלבד. אבל אני לא קונה את זה, ושאף
אחד לא יספר לי אחרת. יש פה קונספירציה אמריקאית ומישהו שם יודע את האמת ופשוט לא
מספר אותה! לברידג'ס יש מראה, סאונד וקול צלול שהתקיימו רק בשנות ה-50 של המאה הקודמת, וכל ניסיונות לייצר סאונד שכזה
כאן ועכשיו נועד לכישלון או פשוט נשמע כמו חיקוי לא מוצלח. אני לא יכולה לכתוב משפט כמו הקודם מבלי להתייחס לאם והמלכה - איימי ווינהאוס. אבל ההבדל שווינהאוס חיברה בין הישן למודרני ויצרה משהו חדש, לאון ברידג'ז לא יוצר שום דבר מודרני. הוא לגמרי שם, בתקופה ההיא שהגברים
היו גברים, שנשים היו נשים והכל מסביב היה עם סטייל הורס.
בקיצור ותעשו טובה לעצמכם ותקשיבו לו.
Branko- Atlas
"אטלס"
הוא אלבום-פרוייקט הבכורה של המפיק האלקטרוני-הפורטוגלי Kalaf Epalanga חבר להקת בורקה סום סיסטמה (הרכב שביום יום הוא חלק מלווה את פסקול חיי) ושותף בהרכב הליסבוני"ברנקו", אלבום שהוקלט בחמש ערים שונים: אמסטרדם, סן פאולו, קייפ טאון,
ניו יורק וכמובן עיר המולדת ליסבון. תהליך העבודה על האלבום, שחקר את הסצנה של כל
עיר ומה יש לה להציע, תועד בסדרה אינטרנטית בת 5 פרקים באמצעות השותף לפרויקט
הבמאי João Retorta . אלבום הבכורה של
ברנקו מלא בהשפעות. החל מאלו שמזכירות את הרכב האם, עם באסים כבדים וקללות
בפורטוגזית, לצד ההשפעות של מוזיקת עולם. כל אלו תוסיפו סאונד אורבני עם זליגות
טכנו, היפ הופ שלעתים נוטה לטראפ ושיתופי פעולה מעניינים (SKIP&DIE הוא בין ההבולטים מביניהם). כיאה לאלבום ראשון ועוד
אחד כזה של ברנקו לא מדובר פה ביצירה הומוגני, ולצד הקטעים הללו, תוכלו לשמוע בו גם
כמה הבלחות של טרקים נעימים יותר, מלטפים שלא אופיינים לאלבום. אמנם התחלתי להקשיב
לאלבום הזה רק לא מזמן, ויכול מאוד להיות שמדובר באפיסודה חולפת, ורק עניין של
טיימיניג ובעוד חודשיים לא תשמעו אותו במערכת שלי. ימים יגידו, אני באמת לא יודעת,
אבל מה שאני כן יודעת כרגע, שברנקו הוא כאן להישאר ויש לו רבדים שעדיין לא חשף.
Bomba Estéreo - Amanecer
אלבום הבכורה של ההרכב הקולומביאני "בומבה אסטריאו" יצא בשנת 2005 ומאז ועד היום הלהקה משלבת מוזיקה אלקטרונית עם נגיעות טרופיקל
טהור. מה זה אומר? פשוט תקשיבו לכל אחד מהשירים שלהם, בין אם הוא מקפיץ או רגוע ותבינו לבד. באלבומם השני "
Estalla / Blow Up" שיצא בשנת 2009 הם הצליחו לייצר את הלהיט שלהם ב-ה' הידיעה "Fuego".
למרות שבאלבום הרביעי והאחרון שיצא השנה "Amanecer" הם לא הצליחו לייצר שיר עם סאונד אורבני חזק ומשפיע כמו אותו ה-fuego, באלבום החדש יש הרגשה שהוא נדבך חשוב
בהתפתחות האמנותית של ההרכב. בומבה אסטריאו לקחו כאן את הסאונד הייחודי להם צעד אחד קדימה - ולצד האלקטרו הטרופיל הטהור משלבים בו מקצבים נוספים ואלמנטים ייחודים אחרים. לרוב
התוצאה היא נעימה לאוזן, מזיזה רגליים עם נגיעות של סאונד צבעוני בלבן של העין, ולפעמים האלבום גם חוטא בסאונד הלטיני המתוק מדי והקיטשי, מה שמסביר את שיתוף פעולה האחרון של ההרכב עם לא אחר מוויל סמית. גם אם יש לבומבה שאיפות להגיע למחוזות המיינסטרים )בדומה להרכבים אחרים שהצליחו לעבור את המשוכה,מייג'ור לייזר הם דוגמא נהדרת) עדיין הם עושים בומבה של דרך, עם כמה שירים שדולקים כמו כוכבים בלב.
